“וַיֵּלֶךְ דָּוִד הָלוֹךְ וְגָדוֹל וַיְיָ אֱלֹקֵי צְבָ-אוֹת עִמּוֹ” הן בגשמיות והן ברוחניות. ובכל זאת לא גבה לבו, שהיה מאוד ענוו ולכן זכה להיות מרכבה לשכינה. ויש המפרשים: שהיה ה’ עמו והיה הולך הָלוֹךְ וְגָדוֹל גם מצד רוח הקודש אשר שרתה עליו.

כדי לבנות לדוד המלך בית ארזים, חירם מלך צור שולח מיוזמתו אל דוד המלך שליחים ועצי ארזים שלא היו מצויים בירושלים, וחרשי עץ וחרשי אבן המומחים לבניית בתים – והם בונים לדוד בית. בכך רואה דוד אות וסימן להתרוממות מלכותו בידי ה’, והכל בעבור עם ישראל, “וַיֵּדַע דָּוִד כִּי הֱכִינוֹ יְיָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל, וְכִי נִשֵּׂא מַמְלַכְתּוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל”.

דוד לוקח עוד פילגשים ונשים מירושלים ונולדים לו עוד בנים ובנות, אשר בשמותם נרמזת תודתו לה’ על כל החסדים שה’ עושה עמו. “וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיִּלֹּדִים לוֹ בִּירוּשָׁלָם: שַׁמּוּעַ וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה. וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ. וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט”.