דוד קונה את מקום בית המקדש בכסף מלא
דוד קונה את מקום המקדש והר-הבית מידי אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי ב-600 שקלי זהב
הרד"ק: ארונה היבוסי ישב בירושלים בימי דוד המלך, כי נשארו שם היבוסים מאז שכבשוה בני יהודה.
השדה והגורן היה לארונה היבוסי ורצה לתת לדוד את השדה והגורן, אך דוד לא רצה לקבלם כי אם במחיר מלא. וגם לאחר שכבש דוד את המצודה, הניח את היבוסי שישב שם להישאר בעיר ירושלים ולהיות למס עובד, והיבוסי היה שם עד שבנה שלמה את בית המקדש. אך זה אינו היבוסי משבע האומות, אלא מפלשתים מזרע אבימלך, והיה מותר להניחם לשבת בארץ כיון שקיבלו עליהם שלא לעבוד עבודת אלילים, ושאר מצוות שהוזהרו עליהם בני נח. ולפי ה"מצודות דוד": לאחר כיבוש ירושלים ע"י דוד המלך ארונה היבוסי התגייר.
"וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת",דוד המלך עושה כדברי גד הנביא, ובא עם אנשיו אל אֲרַוְנָה היבוסי אשר יוצא לקראת דוד המלך ומשתחווה לו. "וַיֹּאמֶר אֲרַוְנָה: מַדּוּעַ בָּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶל עַבְדּוֹ? וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל אָרְנָן: תְּנָה לִּי מְקוֹם הַגֹּרֶן וְאֶבְנֶה בּוֹ מִזְבֵּחַ לַיְיָ, בְּכֶסֶף מָלֵא תְּנֵהוּ לִי וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם"
(דברי הימים א', כ"א).
דוד מתעקש לקנות את מקום המקדש בכסף מלא כדי שתעצר המגפה, וממאן לקבלו במתנה. אֲרַוְנָה מציע לדוד בקר המוכן לעולה, אך דוד רוצה לקנות רק בכסף מלא. "וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים". ואת כל הר הבית ומקום בית המקדש קונה דוד ב-600 שקלי זהב, כפי המבואר בדברי הימים: "וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת"
(דברי הימים א', כ"א).
רש"י על דברי הימים א', כ"א, כ"ה: "שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת" ובסוף ספר שמואל כתוב: "בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים", הא כיצד? אלא נטל דוד מכל שבט ושבט חמשים שקלים, הרי שש מאות שקלים (50 כפול 12 שבטים=600), כדי שיהיה לכל ישראל חלק במזבח, ומקום המקדש יהיה שייך לכלל ישראל.רלב"ג: הגורן עם הבקר קנה דוד "בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים" לבנות שם מזבח ולהעלות הבקר לעולה. ואולם את המקום
ההוא בכללותו שנבנה בו בית המקדש (כלומר: את כל הר הבית), קנה דוד בשש מאות שקלי זהב.
מזבח ה' בגורן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי ועצירת המגפה
דוד בונה מזבח לה' בגורן אֲרַוְנָה היבוסי, ומעלה עליו עולות ושלמים והמגפה נעצרת, "וַיֵּעָתֵר יְיָ לָאָרֶץ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל". ובציווי ה' למלאך, המלאך משיב את חרבו אל נדנה: "וַיֹּאמֶר יְיָ לַמַּלְאָךְ וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ"
(דברי הימים א', כ"א, כ"ז).
דוד זוכה לגילוי מקום בית המקדש
הקדוש-ברוך-הוא מגלה ומראה לדוד את מיקומו המדוייק של בית המקדש – בהר המוריה בגורן אֲרַוְנָה היבוסי. עבור דוד המלך זו התגשמות השבועה והנדר אשר נדר: "אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַיְיָ, נָדַר לַאֲבִיר יַעֲקֹב: …אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה – עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיְיָ מִשְׁכָּנוֹת לַאֲבִיר יַעֲקֹב".
הרד"ק: הקדוש-ברוך-הוא הראה דמות מלאך וחרבו שלופה בידו ונטויה על ירושלים, והעמידו סמוך לגורן ארונה היבוסי, כדי שדוד יראה אותו שם ויתפלל, וה' יעתר לו במקום ההוא ותעצר המגפה, וזה יהיה לדוד הסימן: כי שם – הוא המקום שה' נעתר לו, ושם – הוא המקום המדוייק של בית המקדש, כפי שציווה לו ה' על ידי גד הנביא להקים שם מזבח, ושם נעתר לו באש שירדה מן השמים על מזבח העולה.
"וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַיְיָ וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים, וַיִּקְרָא אֶל יְיָ, וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל מִזְבַּח הָעֹלָה" (דברי הימים א', כ"א, כ"ו). ירידת האש על המזבח ועצירת המגפה היו עבור דוד המלך סימן מובהק לכך: שה' ענהו ושזה אכן מקומו המדוייק של בית המקדש. "בָּעֵת הַהִיא בִּרְאוֹת דָּוִיד כִּי עָנָהוּ יְיָ בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי וַיִּזְבַּח שָׁם… וַיֹּאמֶר דָּוִיד: זֶה הוּא בֵּית יְיָ הָאֱלֹקִים וְזֶה מִּזְבֵּחַ לְעֹלָה לְיִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א', כ"ב, א'). מקומו המדוייק של בית המקדש מתגלה לדוד המלך, ומכאן ואילך כל המבקש להקריב קורבן לה' – יֵצֵא ויקריב על אותו מזבח (רש"י). וכאשר בא שלמה המלך לבנות את בית המקדש, נאמר בדברי הימים ב' ג': "וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְיָ בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה, אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ, אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי".
מאז יציאת מצרים וכניסת בני ישראל לארץ ישראל, לאחר שהמשכן נדד ממקום למקום ללא מקום קבוע, היה זה דוד המלך לפני כ-3,000 שנה – האדם הראשון בהיסטוריה היהודית אשר חשב ויזם ותיכנן לבנות בית לה', בית המקדש הראשון שהיה מכוון כנגד בית המקדש בירושלים של מעלה.
מדוע מקום המקדש לא הוזכר בתורה בפירוש?
"כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹקֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה. וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם"…
(דברים י"ב, ה').
"וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹקֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם"… (דברים י"ב, י"א). לפי רבינו בחיי בפרשת "ראה": המקום הזה הוא הר המוריה.
דוד המלך טרח והתייגע למצוא מקום לבנות עליו את בית הבחירה. הוא נשבע שלא יעלה לישון על מטתו, עד אשר ימצא מקום להשכין שם את ארון הברית. ואחרי שהתענה וטרח ויָגָע – גילה לו הקב"ה את המקום ביד גד החוזה, כמו שנאמר בשמואל ב', כ"ד, י"ח: "וַיָּבֹא גָד אֶל דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאמֶר לוֹ: עֲלֵה הָקֵם לַיְיָ מִזְבֵּחַ בְּגֹרֶן אֲרַוְנָה הַיְבֻסִי". וכאשר בא שלמה לבנות את בית המקדש נאמר: "וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְיָ בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ"
(דברי הימים ב', ג', א').
מדוע לא הזכיר הכתוב בספר דברים בפירוש את הר המוריה, ששם עתיד היה להיבנות בית המקדש הראשון והשני? אלא העלים וסתם הכתוב את המקום, שלא יֵדְעוּ עליו לא ישראל ולא אומות העולם?
א. שאם אומות העולם היו יודעים את סגולותיו של בית המקדש, את המקום בו מתקבלת התפילה (וזה שער השמים), ושם מעלים את הקורבנות לרצון – היתה כל אומה רוצה שיהיה זה המקום שלה, ועל ידי זה היו מתרבות בעולם המלחמות ושפיכות הדמים. כפי שנאמר בבראשית כ"ח, ט"ז-י"ד: "וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר: אָכֵן יֵשׁ יְיָ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. וַיִּירָא וַיֹּאמַר: מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם".
ב. אילו היה נודע לכנענים יושבי המקום הזה, שבְּמָקוֹם זה עתידים ישראל להקים את בית המקדש, היו הורסים ומשחיתים את המקום ככל יכולתם.
ג. שהשבטים בעצמם היו רבים ביניהם, בדומה למחלוקת אשר נפלה בפרשת קורח, כיון שכל שבט ושבט היה רוצה שבית המקדש ייבנה בחלקו. לכן העלים הכתוב וסָתַם את המקום ולא פירסמוֹ, כך שגם אומות העולם וגם ישראל – לא ידעו עליו.
בית המקדש נבנה בחלקו של בנימין
המשכן היה בתחילה בגִלְגַל ואח"כ בשִילֹה ואח"כ בנוֹב וגִבְעוֹן. משה רבינו ברך את בנימין שבית המקדש יבנה בחלקו ולא ינדוד עוד ממקום למקום כמו המשכן, אלא ישכון עליו לבטח וישכין הקב"ה שם שכינתו, כמי שקובע מקומו בבית אהובו ידיד נפשו, שבטוח בלבו שיקבלהו בשמחה.
בדברים ל"ג, י"ב מובא: "לְבִנְיָמִן אָמַר: יְדִיד יְיָ יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו, חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן". בנימין קיבל את בית המקדש באהבה רבה כל כך שנתן לו את מבחר מקומו, כאדם הנושא את יקירו בין כתפיו. לפי אונקלוס: בנחלת בנימין תשרה השכינה וייבנה בית המקדש, ויביאו שם בבוקר ובערב קורבנות, והכהנים יקבלו כל אחד את חלקו בקורבן. ובנימין אשר נמשל לזאב, בידו עתידה ליפול מלכות מדי שנמשלה לזאב.
ולמה זכה בנימין שבחלקו יבנה בית המקדש?
1. בנימין לא היה נוכח במכירת יוסף, ולמרות שידע – שתק, כדי לא להלבין את פני אֶחָיו.
2. שבט בנימין קפץ ראשון לים, וגם "נצמד" לשבט יהודה, ולא סר אחרי ירובעם כמו שאר השבטים.
3. בנימין נולד אחרי שהשתחוו לעֵשָו (וכמובן שהוא לא השתחווה לעשו), ובנימין היה היחידי שנולד בארץ ישראל.
4. בנימין היה צדיק מושלם אשר לא טעם טעם חטא מימיו, והיה אחד מארבעה אנשים בעולם אשר לא חטאו ולא היו צריכים למות, אלא מתו רק בעטיו של נחש, בחטא אדם הראשון.
בספר בראשית מ"ט, כ"ז מובא שיעקב ברך את בנימין: "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל". לפי רש"י: זה רומז למלכות שאול, שהיה המלך הראשון של ישראל ובא משבט בנימין. "וְלָעֶרֶב" – ואפילו לאחר שתשקע השמש וישראל יהיו בגלות ע"י נבוכדנצר שיביאם לבבל, תתפרסם גדולתם של מרדכי ואסתר המלכה משבט בנימין, שעל ידם יוושעו ישראל והם יירשו את כל נכסי המן הרשע.
מקום המקדש ניקנה בכסף מלא
במדרש רבה בראשית ע"ט, ז' מובא: אמר רב יודן בר סימון: זה אחד משלושה מקומות שאין אומות העולם יכולים לומר גזולים הם בידכם, ואלו הם:
א. מערת המכפלה בחברון
מקום מערת המכפלה בחברון וסביבותיה נקנו ע"י אברהם אבינו מעפרון ב-400 שקל כסף עובר לסוחר: "וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת: אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף עֹבֵר לַסֹּחֵר. וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא, הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב, לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ" (בראשית כ"ג, ט"ז). לפי רשב"ם: "שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה" הכוונה לכל הבקעה כי כל הבקעה קרויה מכפלה.
ב. מקום בית המקדש והר הבית בירושלים
מקום בית המקדש והר הבית בירושלים נקנו ע"י דוד המלך בשקלי זהב משקל 600: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לְאָרְנָן: לֹא, כִּי קָנֹה אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא… וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת"
(דברי הימים א', כ"א).
ג. מקום קבורתו של יוסף בשכם
מקום קבורתו של יוסף בשכם נקנה ע"י יעקב אבינו מידי בני חמור ב-100 קשיטה: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם… וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה"
(בראשית ל"ג, י"ח-י"ט).
"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף… וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ" (בראשית מ"ח, כ"א). רש"י: שכם ממש, היא תהיה לך חלק אחד יתירה על אחיך.
הר המוריה שייך לישראל מאז בריאת העולם
אדם הראשון וחוה – בהר המוריה
במסכת נזיר ח', ב' מובא: שהאדם הראשון נוצר מן העפר, מאדמת המזבח שבהר המוריה. בריאת האדם היתה דוקא במקום בית המקדש ששם הוא מקום כפרתו, לרמוז שללא תשובה אין לאדם תקנה. שכן, אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.
למחרת יום בריאתו הקים האדם הראשון מזבח בהר המוריה, והקריב עליו קורבן: שור פר מקרין מפריס. רש"י: "מִשּׁוֹר פָּר" – הוא שור שהקריב אדם הראשון, שנברא בקומתו. מנחת שי: "מַקְרִן" – אמר רב יהודה: שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו. "מַקְרִן מַפְרִיס" רצה לומר: בעל קרניים גדולות ופרסות רחבות, שהוא שור יפה למראה ובעל בשר.
כל יצורי העולם נבראו במאמר ה' ואילו אדם הראשון נברא בידי הקב"ה. בזוהר הקדוש מובא: בוא וראה, כאשר ברא הקב"ה את האדם, אסף עפרו מארבע רוחות העולם (כיון שסופו למות, ובכל מקום בעולם תהיה האדמה מקבלת אותו). וראשו נברא מן העפר של ארץ ישראל, ועשה אותו במקום ביהמ"ק, מאותה האדמה ששם נבנה בית המקדש שלמטה, וכינס הקב"ה מים מכל חלקי האדמה ובהם לַש את העפר, והמשיך על האדם הראשון נשמת חיים מבית המקדש של מעלה.
ואמרו חז"ל: שאדם הראשון היה גדול מאוד, מסוף העולם ועד סופו גם בחכמה. ויש אומרים (במסכת חגיגה): מן הארץ ועד לרקיע. והיה יפה מאוד ופניו מאירות, וזיוו היה דומה לאור שנברא בששת ימי בראשית, שהאיר מסוף העולם ועד סופו.
בזוהר בראשית דף ל"ד נאמר: שגם בריאת האשה היתה בהר המוריה. בהיות אדם הראשון בהר המוריה, באותו מקום שבו נבנה בית המקדש, הפיל עליו הקדוש-ברוך-הוא תרדמה עזה, ובהיותו שקוע בשינה לקח אחת מצלעותיו וממנו יצר את האשה.
במדרש תהלים, רבינו בחיי ותרגום יונתן מובא: ששערי גן עדן סמוכים להר המוריה, וכאשר גורש האדם מגן עדן שוּכָּן בהר המוריה, שהוא אותו המקום שמשם נוצר ושם הוליד את בניו.
קין והבל – בהר המוריה
קין והבל הקריבו קורבן על גבי המזבח אשר בנו בהר המוריה, בדיוק במקום בו היה המזבח אשר בנה אדם הראשון ועליו הקריב את קורבנו.
במסכת ברכות ומובא ב"ילקוט מעם לועז", נאמר: שאחת הסיבות שבגללן התקוטטו קין והבל היתה, כי חשבו שהם יהיו בניו היחידים של האדם הראשון, וכל אחד מהם טען שבתחומו צריך להיבנות בית המקדש. כיון שכבר אז ידעו את המקום אשר בו עתיד היה להיבנות בית המקדש, שראו את אדם הראשון שהביא הקורבן באותו מקום עצמו.
ומאחר שהמקום היה קדוש כל כך, ביקש כל אחד מהם שבית המקדש ייבנה בחלקו, כיון שחשבו שהם יחיו עד לאותו הזמן בו ייבנה בית המקדש.
נח – בהר המוריה
נח ובניו אשר יצאו מן התיבה אחרי המבול, הביאו קורבן לה'. לפי מסורת חז"ל בפרקי דרבי אליעזר הגדול, כ"ג: המזבח של נח ובניו הוקם בהר המוריה, בדיוק במקום בו הוקם המזבח על ידי האדם הראשון.
ולפי חז"ל: עָלֶה הזית אשר הביאה היונה אל תיבת נח נלקח מהַר המשחה, הוא הר הזיתים הקרוב לירושלים.
עקידת יצחק – בהר המוריה
אברהם אבינו שורש עם ישראל, גלגול האדם הראשון, מתחיל להוציא את הקדושה מן המקום אליה נפלה בחטא אדם הראשון. בבראשית י"ד, י"ח בימי אברהם אבינו נאמר: "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵ-ל עֶלְיוֹן". ו"שָלֵם" זו ירושלים, כמו שנאמר בתהילים ע"ו, ג': "וַיְהִי בְשָׁלֵם סוּכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן". חז"ל פרשו שגם "השולמית" בשיר השירים מן שָלֵם (מ"שלם"), שהיא ירושלים.
במסכת נדרים ל"ב מובא: אומרים כי מלכי צדק הוא שֵם בן נֹח, שהלך מארצו לירושלם לעבוד שָם את ה', והיה להם לכהן לא-ל עליון. מלכי צדק הוא שֵם בנו של נֹח, גם לפי רבינו בחיי. "בעל הטורים": מלך שלם (ראשי תיבות מש) ובהיפוך אותיות זהו שֵם.
עקידת יצחק אבינו על הר המוריה
"וַיֹּאמֶר: קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ"… (בראשית פרק כ"ב, ב').
קדושת ירושלים באה לה עם עקידת יצחק על הר המוריה על אבן השתיה, היא האבן שממנה הושתת (נברא) כל העולם. בזוהר מובא: בּׂא וראה כשברא הקב"ה את העולם, זרק אבן יקרה אחת מתחת כסא הכבוד ושקע עד התהום, וראש אחד של אותו האבן נעוץ בתוך התהום, וראשו השני למעלה. ואותו ראש השני העליון הוא הנקודה אחת שעומדת באמצע העולם, ומשם התפשט העולם לימין ולשמאל ולכל הצדדים, והתקיים העולם עם אותה נקודה האמצעית. ואותה האבן נקראת אבן השתיה, שממנה נשתל העולם לכל הצדדים, עוד "שתיה" שת י-ה: שהקב"ה שם אותה להיות יסוד העולם ושתילת הכל. אברהם אבינו התפלל שבזכות העקידה על הר המוריה ובזכות מסירות הנפש של יצחק, ינצלו ישראל בכל עת צרה שלא תבוא. במדרש אגדה מובא: "ה' יראה" (בראשית כ"ב, י"ב), ה' יראה עקידה זו לסלוח לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפורענות, כאילו אפרו של יצחק צָבוּר על גבי המזבח.
בבראשית כ"ד, ס"ג מובא: "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב". לפי מסכת ברכות כ"ו, ב': יצחק אבינו תיקן תפילת מנחה, שאין שיחה אלא תפילה. ומובא במסכת פסחים פ"ח, א': שתפילתו של יצחק היתה בהר המוריה שנקרא שדה. ורש"י מביא במסכת חולין צ"א, ב': שמקום המקדש הוא הר המוריה בו התפלל אברהם אבינו, והוא השדה שהתפלל בו יצחק.